פסק-דין בתיק ת"ק 54596-05-11

1.         לפניי תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקי תאונת דרכים שהתרחשה ביום 31.5.2010 בין קטנוע שבבעלותו של התובע ובין רכב פרטי שבבעלותו של הנתבע 1, המבוטח ע"י הנתבעת 2. התאונה התרחשה בבני ברק בצומת הרחובות השומר וז'בוטינסקי.

2.         המחלוקת בין הנהגים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה ובאשר להיקף הנזק.

3.         התובע העיד בפני כי  עובר לתאונה, נסע ברחוב השומר במסלול השמאלי, בכביש בו שלושה נתיבי נסיעה (שניים מהם פונים ימינה ואחד פונה לשמאל - צומת T). לאחר שהמתין מספר דקות בצומת, לאחר שהתחלף האור ברמזור בכיוון נסיעתו מאדום לירוק, הוא פנה שמאלה, והתובע פגע  בו והפילו, תוך שגרם לקטנוע לנזקים. לתמיכה בעדותו הגיש התובע תמונות הקטנוע הניזוק (ת/1) וכן חוות דעת שמאי.

4.         מנגד העיד בפני הנתבע כי נסע באור ירוק, "בשיירה"  ברחוב ז'בוטינסקי, במסלול האמצעי מתוך שלושה נתיבים, כאשר מלפניו ולשמאלו רכבים נוסעים. לטענתו נסיעתו בצומת הייתה  איטית. עוד הוסיף וטען כי שמר מרחק בינו לבין הרכבים שנסעו לפניו, ותוך כדי נסיעתו,  ניצל התובע את הפער בין הרכבים ופנה שמאלה, כשהוא מתמרן בין כלי הרכב הנוסעים בצומת ו"התחכך בי יותר משאני פגעתי בו" [עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 32-31]. הנתבע אישר בעדותו כי התובע נפל על הצד, וכנראה "כנף אחד מהצד השתחרר לו ועף הצדה" [שם, שורה 33 - עמוד 3, שורה 1 לפרוטוקול].

לדברי הנתבע, האחריות לתאונה מוטלת על התובע אשר לא ציית לחוקי התנועה נסע ברמזור אדום, בשעה שהוא עצמו נהג כדין.

אשר להיקף הנזק טענו הנתבעים כי הקטנוע נבדק על ידי שמאי רק בחלוף שישה חודשים ממועד האירוע, ולכן לא ניתן להסתמך על חוות דעתו.

5.         מיד בסמוך לתאונה הגיע בוחן תנועה למקום ונפתח תיק חקירה בעניין. תיק החקירה הוגש לבית המשפט וסומן נ/2. בעדותו במשטרה שנמסרה יומיים לאחר האירוע, מסר התובע כי פרט לנתבע, לא נסעו עוד כלי רכב בכיוון נסיעתו, וכי לאחר האירוע, עוברי אורח שהיו במקום צעקו על הנתבע "איך אתה נוסע? נסעת באדום. אתה לא רואה".

הנתבע אף הוא מסר את גרסתו למשטרה, ביום האירוע עצמו, במקום האירוע, ולפיה דלק האור הירוק ברמזור בכיוון נסיעתו. במרכז הצומת, הבחין ברוכב קטנוע שהגיע מימינו, הוא מיד בלם ורוכב הקטנוע נפל על צידו הימני. לגרסת הנתבע, הוא אף העיר לתובע במקום על אופן נהיגתו ולתובע לא היה מה להוסיף בעניין, "הוא שתק".

בדו"ח הפעולה, ציין השוטר אשר הגיע למקום, באשר לפרטי הנזק שנגרמו לקטנוע: "בדופן שמאל פלסטיקה לכל האורך שבורה ותלושה מגוף הקטנוע, מראה ימנית שבורה, פלסטיק מתחת למושב הרוכב נתלש ממקומו". בהתייחסו לנזקי הנתבע, ציין השוטר ".. מריחת צבע אדום מהקטנוע לרוחב החזית, לוחית רישוי מכופפת ומעוותת..".

6.         לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים ובתמונות שהגישו הצדדים וכן שמעתי את עדויותיהם, אני מקבלת את גירסת התובע ומעדיפה אותה על פני זו של הנתבע. אני קובעת כי התאונה אירעה בשל כניסה לצומת לא פנויה על ידי הנתבע, זאת בזמן שהתובע נסע בצומת כדין.

הנתבע העיד בבית המשפט כי אינו מכיר את המקום בו אירעה התאונה, ולכן נסע באיטיות בעקבות מכוניות בשיירה. מכאן נראה כי הנתבע נכנס לצומת מבלי לשים לב  שהרמזור בכיוון נסיעתו התחלף. התובע מעיד כי המתין זמן רב לרמזור ולכן סביר כי כאשר נכנס לצומת היה הדבר זמן קצר לאחר שהרמזור לכיוונו של הנתבע התחלף לאדום. קשה לקבל את טענת הנתבע לפיה ניסה התובע, נהג ותיק ומנוסה המכיר היטב את הצומת, לנסוע ולתמרן בין רכבים הנוסעים בצומת באותה העת.  מדובר בצומת גדולה ומרכזית, בעלת מספר נתיבים בכל מסלול נסיעה וכניסה שכזו הינה סכנת נפשות של ממש. אשר לטענת הנתבעים לפיה נכנס התובע לצומת מאחר שהתבלבל עם הרמזור המורה ימינה,  טענה זו אף היא אינה מתיישבת עם מבנה הצומת, שכן הרמזור המורה ימינה נמצא במרחק של יותר משני נתיבים מהמקום בו נמצא התובע וברמזור נפרד ולכן לא יכול היה להתבלבל.

7.         אשר להיקף הנזק טענו הנתבעים כי  היה שיהוי משמעותי של התובע בקבלת חוות דעת שמאי ולכן לא ניתן להסתמך עליה. התובע  אישר כי אכן השתהה בקבלת חוות הדעת וכי מדובר בטעות, "זה היה בתום לב, לא היה נראה לי כל כך חשוב", שכן הפסיק לנסוע בקטנוע והקטנוע שכב "במוסך הקבוע שלי". אלמלא דו"ח השוטר (במסמכי החקירה נ/2) אשר תאר את כל הנזקים שנגרמו לקטנוע, מיד בסמוך לתאונה, אכן היה קושי לקבל את חוות הדעת וממצאיה, אולם נוכח דו"ח השוטר המאשר את הנזקים שנגרמו, ניתן לסמוך על חוות הדעת ולקבל את גרסת התובע בעניין. הנתבעים אף לא הגישו חוות דעת שמאי מטעמם לסתור את חוות דעת השמאי שהציג התובע, ולא ביקשו לחקור את השמאי על חוות הדעת.

יצוין כי גם בעניין זה לא דייק הנתבע וניסה למזער בעדותו את הנזקים שנגרמו לרכבו ולקטנוע, ומסר תאור שאינו מתיישב עם דו"ח השוטר.

8.         לפיכך, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע וכי הנתבעים נושאים באחריות לנזקים שנגרמו לתובע.

9.         אשר לגובה הנזק, שוויו של הקטנוע במועד התאונה, כאמור בחוות דעתו של השמאי שהוגשה, הינו בסך 2,500 ש"ח ולאור שיעור נזקיו בסך של 4,292 ש"ח, נמצא כי התיקון לא היה כדאי כלכלית ולפיכך נקבע כי הקטנוע הוא אובדן מוחלט ושרידיו, שערכם 150 ש"ח, יועדו לפירוק. סך הפיצוי על פי חוות הדעת האמורה - 2,350 ש"ח.

שכר טרחתו של השמאי בעבור חוות הדעת הוערך בסך של 464 ש"ח; בעבור גרירת הקטנוע ממקום התאונה על ידי גרר שהוזמן מטעם המשטרה, שילם התובע 382 ש"ח וכן סך נוסף של 116 ש"ח.

10.        בשולי הדברים אוסיף כי בכתב התביעה ביקש התובע פיצוי בשל נזקי גוף, מאחר שעקבות התאונה נחבל ופונה מהמקום באמבולנס לבית חולים.  בפתח הדיון הודעתי לצדדים כי לא אדון בחלק זה של התביעה שכן מקומה בהליך אזרחי רגיל על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

11.        סוף דבר, דין התביעה להתקבל ומכאן שעל הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום, סך של 3,312 ש"ח וכן הוצאות משפט (כולל הוצאות אגרה) בסך של 500 ש"ח.

ניתן היום, ה' בשבט תשע"ב, 29 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.